• Glenn Cohen

איך רצים 150 ק"מ באפריקה בלי GPS?


חזרנו השבוע ממסע מדהים באפריקה. קשה לתמצת חוויה כמו "Expedition Africa" שהינו מרוץ Adventure Race אתגרי של 500 ק"מ המחולק ל- 300 קמ רכיבה, 150 קמ ריצה, 50 ק"מ קייקים, וזחילה במערות. והכל בצוות של ארבעה, תוך כדי ניווט ללא GPS בשטח בר ברחבי ממלכת סוואזילנד (SWAZILAND). התברכתי בחברתם של קרן גולדבלט (פרוספורט), ארי ביק (טיימטרייל) ורן שילון (אנדיור), כולם ספורטאי אולטרא ואנשי ברזל מנוסים הקשוחים לא רק בגוף אלא גם בראש. זינקנו 25 קבוצות מ-12 מדינות, וסיימנו במקום ה-18 וזכינו להיות הקבוצה הישראלית הראשונה לסיים תחרות מהסדרה הקשוחה של Adventure Racing Worl


הכנסת אורחים מדהימה

המסע כלל בתוכו הרפתקאות רבות וחוויות אין ספור. המארגנים הגאונים של המרוץ גרמו לנו לחרוש את סווזילאנד ולהינות מהנופים המדהימים של רכסי ההרים, עמקים רחבים, נהרות עם מפלים וקניונים סוערים. הנוף האנושי לא פחות מרשים, והם כל כך נחמדים ומסבירי פנים לתייר ובמיוחד לישראלים. בהיותם נוצרים אוונגליקנים, הם התלהבו מההזדמנות לפגוש אותנו כנציגים של ה"עם הנבחר", הגרים בארץ הקודש. הרגשנו שכל המדינה אתנו ומעניקה לנו רוח גב. בכל כפר, ילדי בית הספר רצו בעקבותינו ולפעמים גם השיגו אותנו. מדדנו ילד אחד שרץ 18 קמ"ש על ידנו תוך כדי רכיבה, והוא יחף! היה כיף להגיע למכולת קטנה והבעלים שולף את העיתון המקומי ומראה לנו כתבה גדולה עם תמונות ועדכונים יומיים מהמרוץ. אחרי 70 שעות במרוץ ושלוש שעות שינה בלבד, הגענו תשושים לכפר קטן בידיעה שאחריו מחכה לנו עוד 100 ק"מ רכיבה במשך לילה שלם בקור כלבים, בלי נפש חיה בדרך. החלטנו לנסות לחטוף שינה קצרה תחת קורת גג, ודפקנו בדלת של הבית היחידי שהאור עוד דלק. בהתחלה היססו לפתוח, אך ברגע ששמעו שאנחנו מישראל ומבקשים מקום חם לישון במשך שעה וחצי, הם הכניסו אותנו ברוחב לב ונתנו לנו לישון במיטות שלהם בזמן שהם צפו בטלוויזיה! ביום החמישי בשיא החום נתקלנו בעוד מקרה של נדיבות מקומית כאשר ראינו בית קטן הבנוי מבוץ ומקלות. קראנו לעזרה ונערה צעירה התלבשה והובילה אותנו למחסן ומזגה לנו קנקן מים קרים מהג'ריקן מים שהם סחבו מהבאר המקומי.

שעה וחצי שינה בלילה

רצנו, הלכנו ורכבנו באין ספור שבילים במשך כ-500 ק"מ לאורך שישה ימים. למרות שלא עשינו את ה-30 ק"מ האחרונים של המרוץ בגלל החלטה קבוצתית שלא נתחרה אחרי כניסת השבת, השלמנו את הקילומטרים האלו בטעויות ניווט בדרך. סגנון מרוץ מסוג זה שונה במהותו מ-Stage Race" " שישנים לילה שלם בסוף כל יום. במרוץ מסוג Expedition צריך לחצות מנקודת הזינוק עד הסיום עם החלטה עצמאית מתי וכמה ישנים. החלטנו על טקטיקה של שעה וחצי שינה בלילה, ועברנו 5 ימים על 7 שעות שינה בלבד. מסתבר שהגוף מתרגל ומסוגל להתרענן מספיק אחרי מחזור של 90 דקות. אם עוצרים, נרדמים, לכן החוכמה היא להמשיך כל הזמן בתנועה מתמדת קדימה, כך ניתן להתמודד עם העייפות. הגענו לקו הסיום ביום השישי, עייפים אך בהחלט מסוגלים להמשיך במסע. חצינו את קן הסיום עם דגל ישראל מורם והחיבוקים החזקים סחטו דמעות של התרגשות ופורקן מהמסע המפרך. הם ארגנו לנו 4 כסאות נוח עם בירות ופיצות מוכנות עבורנו להתענג על ההישג.

חציית קו הסיום סוחט דמעות גם מהכי קשוחים

אז איך עוברים 500 קמ?

500 קילומטרים ושישה ימים של שיכרון חושים. עברנו את כל הספקטרום של הרגשות והוצפנו בחוויות. במרוצים מסוג זה האלמנט של הלא נודע ומאד דומיננטי, וצריך לדעת להתמודד עם עליות וירידות תוך כדי. לדוגמא: התחלנו את הלג הראשון של הקייק מוקדם בערב לאור ירח מלווה בעדים העולים מהנהר, והכל נראה והרגיש פסטורלי. חתרנו כל הלילה, ובאיזה שלב בסביבות ארבע בבוקר זה הפך לפחות פסטורלי, כאשר אנו רטובים עד העצם ומשקשקים מקור, מגיעים לגדת הנחל וצריכים לחפש את נקודת הציון הנמצאת מאות מטרים מקו החוף. מכניסים את הרגליים למים, והן שוקעות עד הברך בבוץ טובעני. הסוד הוא לדעת שכל לילה, גם הכי מסויט, נגמר מתישהו בזריחה, ואז הכל נראה אחרת. הגענו לנקודת ההחלפה לאופניים, אכלנו ארוחה חמה והחלטנו שלמרות הלילה הקשה, יוצאים ללג הבא של רכיבת 70 ק"מ בלי לישון. היילייט מובהק היה ברכיבה שעברה בשמורת טבע כאשר זברות אנטילופות וחיית הפרע "גנו" חוצות את דרכינו ומלוות אותנו עד לחציית הנהר. אם זה לא היה מספיק אדרנלין אז בהמשך נתקלנו בשני קרוקודילים המשתזפים להם בשמש ונזכרנו בתדריך שאמרו להגביר מהירות!

אנו מגבירים מהירות אחרי שעברנו צמוד לקרוקודילים

המשפחה וחברים דאגו לנו במסע וחששו שזו עלול להיות מסוכן. לא חשנו שאנו בסכנה ממשית, אבל ביחד אם זאת, היה נחמד שבקו הזינוק טרחו לציין דקה דומיה וסוג של תפילת הדרך לפני שהתחלנו לטפס על "סלע סיבבה", מצוק הגרניט השני גדול בעולם. כמו כן, בטקס סיום, המארגנים ביקשו דקה תפילה להודות לאל שבירך את המרוץ ושכל הספורטאים חזרו בשלום. עם כמה יבלות ורגליים מעט תפוסות ושרוטות, יצאנו בזול.

פנייה לאוהבי ה Adventure בארץ

הכי חשוב באירוע מסוג זה הוא הכושר המנטלי והיכולת לעבוד בצוות. התברכתי בחברי צוות מדהימים שמסוגלים ללחוץ על המעטפת הפיזית ומנטלית ועשינו את זה תוך כדי שהכלנו אחד את השני. למרות הקשיים ושוני בין חברי הצוות, צלחנו את זה ביחד והגענו לקו הסיום מחובקים.

כרגע יש רק כ-10 ספורטאים בארץ העוסקים באירועים מסוג זה. רובנו משתייכים לקבוצת אם בשם Thrash Pigs ואנו מקיימים אירועי Adventure Race מספר פעמים בשנה. נשמח לראות גידול בענף הזה בארץ ואם יש אנשי ברזל המוכנים לרדת מאספלט ומחפשים את ההרפתקה הבאה, נשמח אם תצטרפו אלינו. יצאנו למסע באפריקה בשם Eye Can Adventure Racers על שם העמותה הישראלית שנלחמת בסרטן העין אצל ילדים בארץ, במטרה לגייס כספים עבורם. זה בהחלט הוסיף משמעות ורוח גב למאמץ שלנו. אנו מודים לכל מי שתרם, כולל הספונסר Funkier שסיפק לנו חולצות איכותיות לאירוע, ואם יש עוד אנשים הרוצים לתרום, ניתן באופן ישיר לאתר Eyecan.org/donating ולציין עבור מרוץ אפריקה.

ניפגש בהרפתקה הבאה!



© 2018 All rights reserved to Orit and Glenn Cohen. Designed and created by Hameavrer

  • YouTube