לאחר הטרק התנדבנו שבועיים בבית היתומים "ניניוס דל סול"- ילדי השמש.
עוד מהארץ, יצרתי קשר עם אבישי פרלמן, שמנהל את המקום ביחד עם אשתו ויויאנה. פרואנית , שככל הנראה ממוצא יהודי. הגשנו בקשה להתנדבות, מלאנו טפסים, וכנראה גם עזר שיש לנו ידיד משותף- ערן הלוי, המורה שלי למעגלי הקשבה. בדיעבד הסתבר שאנחנו המתנדבים האחרונים שהם קיבלו לתקופה קצרה של שבועיים. זכינו.
הגענו מהטרק ביום שישי בצהריים, והתאכזבנו לגלות שמים חמים ( ומים בכלל) הם בגדר המלצה בלבד בחווה. שינסנו מתניים ונכנסו למטבח להכין את ארוחת השבת.
מסתבר שהקסם של החלות הגיע עד פרו.. אבישי הישראלי, , נהג לערוך אתם קבלות שבת עם שירים מהקיבוץ. וכך מצאתי את עצמי מחלקת להם חלות שנאפו בתנור גדול שמוסק באש, כשברקע הם שרים- "שבת שלום לקרלוס, שבת שלום לחוסה, שבת שלום לפרננדו.."
יום ראשון מיד לאחר מכן, היה כבר ראש השנה, וכך מצאנו עצמנו כל המשפחה במטבח, מכינים ארוחת חג לכולם. הצטרפה אלינו משפחה ישראלית מפאצה ממה , שהגיעה לפרו לביקור .
גלן התנדב בגינון ואחכ בהסעות, החליף את פרננדו איש האחזקה שהפך לאב לראשונה בחייו. במקום חיים כארבעה עשר נערים ונערות, אשר עברו מסכת קשיים, נטישות והתעללויות בחייהם הקצרים, וכעת הם מנותבים באהבה ע"י ויויאנה ואבישי, לבניית תקווה ועתיד חדש.
ישנו בבונגלוסים קטנים ועגולים, המסודרים בחצי גורן סביב חצר אבן עגולה. יפים מבחוץ ומדהימים מבפנים: כל חדר מעוטר בציור ייחודי, אותו צייר אמן בלגי שהתגורר במקום. ומה במרכז הציור? אותיות עבריות מדויקות, עם כל התגים והסימנים, אותם ראה באחת מהזיותיו . כנראה סן פדרו או איוואסקה.
לאחר כשבועיים נפרדנו בחיבוק מאבישי וויויאנה והילדים ( במיוחד מסול הקטנה שנכנסה לי ללב)
Comments