top of page
orit227

כתבה 5- התנדבות מרחיבת לב בבית היתומים Ninos Del Sol

עודכן: 1 במרץ 2022


החלטנו שההתנדבות תהיה אחד מהמרכיבים החשובים במסע המשפחתי שלנו מסביב לעולם. מסתבר שיש תופעה הולכת וגוברת של תיירות התנדבותית בעולם.

דווקא מדינת ישראל הובילה בתחום הזה במשך עשרות שנים  בקיבוצים וחפירות ארכיאולוגיות שפתחו את שעריהם למתנדבים בין-לאומיים. מסביב לעולם יש שפע של ארגונים ומוסדות שמזמינים תיירים לטווח קצר או ארוך לתרום מזמנם ומכישוריהם בכפרים נידחים,  חוות אקולוגיות, בתי יתומים וכו’. אנשים מוכנים לשלם עבור הזכות לעבוד במקומות עם משמעות. זאת דוגמא נהדרת לפרדוקס של הנתינה- אנשים מבינים שכאשר נותנים, הם בעצם מקבלים יותר בחזרה, בסיפוק ומשמעות.

אנו מחפשים בכל מדינה מקום כזה ובפרו התחברנו ל”ניניוס דל סול” (ילדי השמש)http://www.ninosdelsol.org בחווה בעמק הקדוש שכולל בתוכו בית יתומים. המנהלים של החווה, שהם כמו ההורים המאמצים של הניניוס, הם זוג מדהים, גם באישיות שלהם וגם בסיפור. אבישי פרלמן הוא ישראלי המשלב חוסן ותושייה שינק בקיבוץ, ביחד עם רוחניות ונתינה שהוא מיישם בתור מורה למדיטציה. הוא  התחתן עם ויויאנה, אישה פרואנית עם דוקטורט בפסיכולוגיה רוחנית, ומטפלת מסוג שמאנית. לפני כשלוש שנים הם החליטו להקדיש את עצמם לעבודת הקודש של הצלת 14 יתומים (מעכשיו נקרא להם ה”ניניוס”) בגילאי 8-18, שחוו חוויות טראומטיות בעברם. הם הקימו את החווה שמכילה בתוכה חממות, גינת ירק, לול תרנגולות ומרכז רוחני ליוגה, מדיטציה וריפוי. הניניוס גרים בחווה, ומנהלים לעצמם את החיים בהנחיית אבישי, ויויאנה וצוות מתנדבים שאמורים לבוא לתקופה של לפחות שישה חודשים. באופן חריג, הם הימרו עלינו והסכימו לקבל אותנו בתור משפחה מתנדבת לתקופה קצרה של שבועיים. ההימור השתלם לכל הצדדים וסיימנו מלאי חוויות  וסיפוק רב מהעשייה שלנו בחווה. מצאנו איזון בין התנדבות, לימודים, בילוי משפחתי, בילוי עם הניניוס, וחגים.

התנדבות:

ביקשו מאורית לעבוד במטבח, וממני לעבוד בגינון. באנו לחווה מצוידים ב-30 שנות השכלה, 50 שנות ניסיון בתחום הפסיכולוגיה וייעוץ ארגוני, עם יכולת ורצון לתרום לארגון שלהם בכל מיני תחומים, אבל ביחד עם זאת זכרנו את הכלל הכי חשוב של עולם הטיפולי ויעוץ ארגוני- לפגוש את הלקוח במקום שהוא נמצא בו, לפי הצרכים שלו. אז קדימה להסתער על המטבח והגינה!

בערב ראש השנה כל המשפחה בילתה 8 שעות במטבח בהכנת אוכל לחג עבור 25 אנשים. לראות את הילדים מקלפים, מגרדים, משמנים, מטגנים, אופים ומבשלים במשך יום שלם זה לא פחות מחזון אחרית הימים. ויויאנה ציינה שהניניוס מאד התרשמו מעבודת הצוות שלנו, והיא אמרה להם שככה משפחה עובדת, ושכדאי להם ללמוד מאיתנו. המצחיק הוא שמהיום הראשון שראינו איך הניניוס עובדים במטבח בלקיחת אחריות ועזרה הדדית, אמרנו לילדים שילמדו מהם איך משפחה צריכה לעבוד. התרגשנו בשיחה עם ויויאנה שהמחישה את התרומה ההדדית שבהתנדבות. מאז שנחשפו להתנהלותם של הניניוס, ילדינו לא רק מפנים את הצלחות, הם גם שוטפים לעצמם, שזה הישג אדיר.

📷

בחצי מהימים עבדתי עם הילדים בגינה. הם ניסו כל תרגיל התחמקות מעבודות הפיזיות, אפילו הגדילו לעשות ומשכו את זמן הלימודים כדי שלא ישאר זמן לגינה. מבחינתי, דווקא התאים לי לעסוק בעבודות פיזיות פשוטות, אם זה מה שנדרש ממני.  נזכרתי בספרו של עמוס עוז “לדעת אישה”, והזדהיתי עם הדמות הראשית שהינה סוכן מוסד הפורש אחרי עשרות שנות שירות ובפנסיה בוחר להיות סניטר בבית חולים. הוא מנגב לחולים את התחת, בלי אגו ובנתינה אמיתית. בחצי הימים האחרים היתה לי ההזדמנות למלא את מקומו של נהג ההסעות של  הילדים לבית ספר שחלה. אבישי שאל אותי אם ארגיש בנוח לנהוג במיניבוס מודל 1970 בלי הגה כח. אמרתי לו שבתור טייס מסוקים בחיל אויר נראה לי שאסתדר עם זה. היתה הרפתקה להסיע את הילדים בבקרים לבית ספר שהיה חצי שעה נסיעה מהחווה, חלק בדרך עפר חד נתיבית על שפת תהום של נהר וחלק בדחיפה בין הריקשות המקומיות. הייתי מבסוט מעצמי עד הרגע שדפקתי את  המיניבוס כשיצאתי ברברס מהחווה.

לימודים:

כבר קראתם בכתבה 3 לכן לא אכביר במילים, רק אעדכן שזה עדיין אתגר גדול ודורש הרבה תעצומות נפש. לפעמים אנו מוצאים את עצמנו מבלים יום שלם עם הילדים בניסיונות לעזור להם להשלים 3 עמודים בחוברת חשבון! זה מתסכל, אך אסור לאבד תקווה ואנו עוד נחושים שנצליח. הוספנו לארגז כלים של המורה המתוסכל את שיטת התגמול “שלושה עמודים=חטיף”.

בילוי משפחתי:

זאת היתה עוד הזדמנות לזמן איכות משפחתי אחרי הטרק העמוס. המשכנו את הנוהל של שיחה משפחתית שמסכמת כל פרק, ופותחת את הפרק הבא. אנו מקווים להמשיך את המנהג הזה בבית בדמות של שיחה משפחתית שבועית סביב השבת. במסע עד כה, היינו די מתוסכלים מהשיחות, והרגשנו שהסנדלרים הולכים יחפים- אני פסיכולוג ואורית מנחה מעגלי הקשה ובקושי הצלחנו לנהל שיחה משפחתית של שיתוף בחוויות ורגשות בלי שהילדים רבים ומפרקים את השיחה. בפרק הזה בחווה אנו מרגישים שהצלחנו למצוא את הפטנט, שוב בעזרת חטיפים. הפכנו את השיחה לחגיגה עם צ’ופרים, במקום שיחה חופרת ומעיקה. בין החטיפים בפתיחה והסיום, הצלחנו לסכם את הטרק, לדבר על הציפיות לקראת ההתנדבות ועוד לדבר על המשמעות של ראש השנה והצהרה אישית על דברים שאנו רוצים לשפר, בנוסף להכרת הטוב בין בני המשפחה. היינו מאד מרוצים ומקווים להמשיך ליישם את הכלי הזה שמעודד תקשורת פתוחה ובריאה. בכלל, היה כיף שהילדים היו קמים כל בוקר ובמקום לרוץ להתייחד עם המחשב, היו באים אלינו למיטה להתכרבל. אפרופו כרבולות, הילדים ראו בפעם הראשונה תרנגולות הודו מקרוב, שלפעמים היו מעירים אותנו בקולותיהן כשהסתובבו סביב הבונגלו שלנו ואף הטילו ביצים בשיח מול הדלת שלנו.

בילוי עם הניניוס:

בין המטלות הלימודיות ומשימות ההתנדבות, הילדים שלנו שיחקו עם הניניוס בבית העץ ועל הנדנדות והתרוצצו איתם תוך כדי מלחמות מים ברחבי החווה. למרות פערי השפה, הילדים התחברו ואפילו היו כמה בנות שנדלקו על יהלי. יצאנו איתם לבילוי של יום, כשאני נוהג במיניבוס עמוס ילדים אוכל ומשחקים, ועשינו פיקניק סביב אגם מקסים בו שיחקו כדורעף וכדורגל. חלק מהם נכנסו לנו ללב במיוחד, והפרידה הכי קשה היתה מסולידד בת 8 שהפכה לחברה טובה של נגה, ואורית היתה מקלחת ומפנקת. הניניוס מאד נהנו לבלות ביחד עם אורית במטבח והיה מרגש במיוחד לראות אותם קולעים ביחד את החלות, ולשמוע אותם מתענגים על החלות החמות ומתוקות שזה עתה יצאו מהתנור.

חגים:

זכינו לחגוג את ראש השנה ויום כיפור בחווה. אבישי מאד מחובר למסורת היהודית ומסתמן שויבאנה היא צאצא של משפחה יהודית אנוסה מתקופת האינקוויזיציה. אמא שלה מסרבת להודות בזה, אבל ויביאנה זוכרת בילדותה שהיו מדליקים נרות שבת וסבא שלה היה מצטט בעברית מהתלמוד! מאז שאימצו את הניניוס, הם מקפידים לחשוף אותם למסורת היהודית ולעברית. תדמיינו קבוצה של ילדים פרואנים ממוצא קצ’ואה, יושבים סביב שולחן גדול ושרים שירי שבת, עונים אמן לברכות, מתענגים על חלות של שבת וחג, ותוקעים בשופר ביחד עם אבישי. למרות המרחק מהארץ ומהדרך שבה אנו רגילים לחגוג את החגים, אבישי והניניוס היוו גשר בין תרבותי שחיבר אותנו באופן מיוחד וייחודי.

סיימנו את הפרק בחווה ודילגנו לקוסקו לקיים את מצוות “לשב בסוכה” בבית חב”ד המדהים. היתה אוירה כיפית וביתית לשבת עם עוד 100 ישראלים  בסוכה של בית חב”ד, ולהחליף חוויות וטיפים לקראת היציאה שלנו לאמזונס, שתשמעו עליה בכתבה הבאה.

Comments


bottom of page