קוסטה ריקה הממה אותו בעיקר בשל התפאורה שלה. כבר בטיסה מעל המדינה הקטנה, הבנתי שיש כאן משהו אחר. שטיח מקיר לקיר , או מחוף לחוף, בצבע ירוק זוהר. הכל ירוק. טרופי. גונגלים. מפלים. שלא לדבר על חופים חוליים ובהירים. פשוט גן עדן.
בניגוד לרוב המטיילים בה, אנחנו ראינו בקוסטה ריקה תחנת ביניים לנוח בה, בין האקשן של פרו, להרפתקאות של גואטמלה. מדינה ברמת נוחות מערבית . שכרנו גיפ חדש, נהגנו בכבישים נוחים ( יחסית). היינו אפילו בקניון. זוכרת את ההתרגשות מהסופר מרקט הראשון שהיינו בו. משהו כמו 7-11
כמה התלהבנו לראות מקרר! בפרו, לפחות בעמק הקדוש, בו היינו, לא היו מקררים במכולות. אם רצית חלב, היית צריך להשכים בשש בבוקר, לקנות חלב בכד מהסניורה.
זו הייתה המדינה היחידה בה לא היינו בבית חבד ( כלל לא נכנסו לסן חוזה) ולא ציינו את החג. ( שמחת תורה).
ביקרנו בשמורת מנואל אנטיניו המקסימה בצד הפאסיפי. משם המשכנו בנסיעה ארוכה לאזור לה פורטונה והר געש ארנאל. ( ויתרנו על מונטה ורדה).
אחת האטרקציות היה פארק מים, שכולו ניזון מהמעניינות החמים שנוצרו בשל הפעילות הוולקאנית של הארנאל. היה זה יום סגריר, כל השמיים מעוננים. ואנחנו בבגד ים, עולים ויורדים במגלשות עם מים חמים כשהיינו על מגלשת האבובים, לפתע השמיים נפתחו, ארנאל הסיר מעליו את צעיף הערפל והראה לנו את מלוא הודו. היה זה מחזה מרהיב. כמה דקות לאחר מכן הוא התכסה שוב.
רגע משמעותי שהיה לי: השתכשכתי לבדי בבריכות מים חמים, עם מפלים מרהיבים. ושרתי את "כאיל תערוג על אפיקי מים".. היה זה יום שישי. שנה בדיוק לבר מצווה. פרשת בראשית. שבוע אחרי שמחת תורה. השיר הזה לעולם יזכיר לי את אותה סעודה שלישית בבר מצווה, עת השמש שקעה, וביקשתי מהאורחים לשיר עוד שיר, רגע לפני שהשבת הנדירה הזו נאספת.
פתאום הלב נרעד וחלקתי את רגשותיי: כשנגמר ראש השנה, ידעתי שיש את כיפור. כשנגמר כיפור, התנחמתי שאוטוטו סוכות. כשנאסף חג האסיף, כבר הרחתי את שמחת תורה. כשהסתיימה שמחת תורה, הייתי אפופת התרגשות לקראת שבת בראשית.
והנה, תיכף כדור השמש הכתום יישק בעמק שורק שמולינו, ואז גם השבת הזו תצא.
אני רוצה לאחוז בשולי שמלת השבת, לאמר לה , אל תלכי. תשארי עוד קצת.." ביקשתי לשיר עוד שיר אחד.
ואז לוי התחיל לשיר את "כאייל תערוג".. נו, הסכר נפתח, וכל הרגשות, וכל ההתרגשות, וכל הכמיהה, וכל הגעגועים, הכל יצא..
"קוסטהריקהעםילדים#
Comments