טסנו מפרו לקוסטה ריקה לסיבוב של 18 יום. המדינה מפותחת ויקרה יחסית למרכז אמריקה, לכן השהייה הקצרה יחסית עבורנו. חיפשנו חוויות במפגש האנושי ורצינו לנוח בחוף יפה ופחות להתרוצץ. זה המקום היחידי כנראה במסע שלנו סביב העולם שבו נשכור רכב, בשל הנוחות היחסית של הנהיגה כאן. אחרי שישה שבועות של ג’עג’ועים בתחבורה מפוקפקת בפרו, היה תענוג להחזיק בהגה של ג’יפ מודל 2015 היושב כמו מלך על הכבישים המהירים של קוסטה ריקה. עצרנו בדרך משדה התעופה בסופרמרקט ושטפנו את העיניים במראה של מדפים מסודרים וגדושים בשפע מערבי. באותו רגע הרגשנו כמו קרוקודייל דונדי שיצא מהג’ונגל לציביליזציה. בקוסטה ריקה אין צבא ובאופן כללי הם מרגישים שהם חיים את החיים הטובים, “”pura vida.
מפגש אקראי
התחנה הראשונה שלנו היתה חווה אקולוגית הנמצאת חמש דקות משדה התעופה. החווה עצמה היתה נחמדה ,אך מה שהיה מיוחד היה המפגש האקראי עם אדם מעניין בשם סילביו שהזדמן למקום רק ללילה אחד. קשה לתאר את סיפור חייו ומעלליו של סילביו, אבל בקצרה, הוא איטלקי שגדל בסירת דייגים לאבא שהיה פיראט יהודי. סילביו עבר לגור לקוסטה ריקה לפני 25 שנה וגידל את הילדים שלו בג’ונגל. בין היתר, הוא מטפל בשיטות גוף-נפש, הקים בית ספר לחינוך וולדורף והכי חשוב מבחינתי- הוא חובב הספורט האהוב עלי והפיק את אליפות העולם של Adventure Racing בקוסטה ריקה שנה שעברה. כשהשתתפתי בתחרות השנה באפריקה, היו מתחרים שהשתתפו באירוע שלו בקוסטה ריקה שנמשך 8 ימים לאורך 800 ק”מ מקצה אחד של המדינה לשנייה, ותיארו את זה כאחד המרוצים הקשים בעולם. הבת שלו ונגה שלנו מייד התחברו ושיחקו כל היום בשטחים הפתוחים של החווה. בלי מסכים ואטרקציות, רק מים בוץ וטבע, כמו פעם. הוא הזמין אותנו להתארח אצלו בחווה אקולוגית לגידול קפה שהקים בהרים, בתמורה שנסיע את הבת שלו משם לאימה בחוף הפסיפי. הגענו אליו וירדנו ברגל למעיינות החמים הצמודות לנהר כך שקופצים מהבריכות הלוהטות לנהר הקפוא- חוויה מרעננת בהחלט. התארחנו אצלו בבית הצנוע לארוחת ערב ואכלנו אוכל טרי ואורגני. אין לו אפילו תנור מכיוון שהוא מאמין באוכל טרי בלבד. למחרת הסענו את בתו המקסימה לאימה בנסיעה שאמורה לקחת רק שעתיים להערכתו. לאחר ארבע שעות בדרך עפר בוצית ביערות הגשם, הגענו לגדה של נהר ברוחב 50 מטר עם זרם חזק. נתקלנו במקומי על אופניים שמכנסיו רטובים ושאלנו אותו אם ניתן לחצות את הנהר. לאחר שהנהן, לחצתי על הגז להמשיך בקו ישר דרך הנהר. הוא התחיל לצעוק ולנופף עם ידיו והסביר שבמקום הזה הנהר עמוק מאד, אבל בהמשך הנהר ניתן לחצות. השתמשנו בטרמפיסטית בת ה-7 לנסות להבין ממנו איפה נקודת החצייה בדיוק. לא היה ברור אבל קיבלנו החלטה והתחלנו לחצות. המים עלו והקפדתי לשמור על גז קבוע כדי שהמים לא יציפו את המנוע. המים המשיכו לעלות עד שמצאנו את עצמנו באמצע הנהר, והמים מגיעים עד לחלונות. בשלב הזה הצרחות התגברו מהback seat drivers – ואני חייב להודות שגם אני נלחצתי. במשך כמה רגעים לא היה ברור עם המים ימשיכו להעמיק, אבל הידיעה שהוא עבר את הנהר איפשהו עם האופניים גרמו לי להאמין שנסתדר, גם אם נצטרך להפוך את הג’יפ לרכב אמפיבי לקטע מסוים. רמת ההיסטריה ברכב ירדה ביחד עם מפלס המים, וכאשר הבנתי שאנחנו על מי מנוחות, סובבתי את ההגה וביצענו “צלחת” במים הרדודים כהקפת ניצחון וחגגנו את החצייה המוצלחת. בעיני חציית הנהר היה אחד הרגעים הכי הרפתקנים מאז שעזבנו את ישראל. הפקדנו את החבילה אצל אימה, והילדה דיווחה על הנסיעה הכי כיפית שחוותה אי פעם בין בית אביה לאימה. המפגש האקראי עם סילביו השאיר אלינו רושם עז מעבר לחוויות.
טיול ים לים סגנון קוסטה ריקה
יצא לנו לטייל בקוסטה ריקה בתחילת אוקטובר שנחשב לשיא העונה הגשומה. הרבה חוששים ונמנעים להגיע בכלל, או שמדלגים על החופים, אבל הצלחנו איכשהו לטייל בין הטיפות ולדלג בין החוף הפאסיפי לחוף הקריבי, לפי דיווחי המקומיים ותחזית מזג האויר. בחוף הפסיפי גילינו את שמורת הטבע המדהימה מנואל אנטוניו Manuel Antonio)). תוך כדי הליכה בשמורה ראינו להקות קופים קופצים בין העצים, ולאחר כחצי שעה הליכה הגענו לחוף שהינו חלק מהשמורה הסגורה. בזמן שבילינו במים, הספיקו לבקר אותנו קופים, דביבונים (raccoons) ואיגוונות גדולות. הזהירו אותם מראש מפני הדביבונים החצופים שחוטפים אוכל בלי בושה, אבל דביבון אחד הפתיע אותנו בתושיה שלו כאשר הצליח לפתוח את הרוכסן בתיק ושלף משם את שקית האוכל שלנו! כל כך התפעלנו מהחוף שהחלטנו להישאר כמה ימים ב Jungle beach hotel הנמצא 200 מטר מהים והילדים חגגו שם בבוגי בורד (Boogie board .)
בדילוג בין החוף הפסיפי לקאריבי עברנו דרך יערות העננים והרי הגעש במרכז המדינה. יערות העננים כשמם, שרויים בעננים וערפל רוב הזמן. עם רדת החשיכה הראות ירדה למטרים בודדים והרגשנו שזה מתחיל להיות מסוכן. בדיוק לאחר שהחלטנו לקצר את הנסיעה ולחפש מקום לינה, ראינו דרך הערפל שלט הכתוב בעברית. במקרה נפלנו על מלון/חווה מדהים בשם “Lands in Love” שמנוהל כמו קיבוץ על ידי קבוצה של ישראלים שהקימו את המקום לפני כמה שנים. למרות היותו מלון יוקרה הם הסכימו למחיר מיוחד עבורנו ובילינו שני לילות ושבת קסומה במלון. תדמיינו את מלון מצפה הימים באמצע יער עננים עם מפלי מים, ונהר גועש הזורם בשטחו.
המשכנו להר געש ארנל הנחשב לפעיל ביותר באזור. היה מזג אויר סגרירי לכן חיפשנו מעיינות חמים להעביר את היום בנעימות, ומצאנו תגלית מדהימה עבור המשפחה. מול הר געש ארנל מסתבר שפתחו פארק מים חדש- Kalambu Hot Springs Water Park . המקום כולו ניזון מהמים המחוממים על ידי הר הגעש! בשלב מסויים, כשעלינו למגלשת האבובים, נגלה לעיננו נוף נדיר: הר הגעש ארנל, שלרוב מכוסה כולו במעטפת עננים, כמו הסיר לדקות בודדות את צעיפו הלבן ואפשר לנו לשזוף את עיננו במלוא הודו. אני לא יודע אם יש עוד מקום כזה בעולם שניתן לבלות כל היום במגלשות, אבובים, בריכות ומפלים במים חמים ונעימים. אין ספק שכולנו נזכור את זה כאחד ההיילייטים של המסע.
הימרנו על ההגעה לחוף הקריבי ונסענו דרך ארוכה לשמורת טורטוגירו ( Tortoguera), בתקווה שנצליח לראות צבות ים המטילות את ביציהן בחוף למרות היותנו בסוף העונה. נסענו שעות ברכב, שטנו לכפר טורטוגירו (שאין בו מכוניות), וצעדנו בהליכה מתישה לאורך החוף וחיכינו לדיווח בקשר. הילדים כבר נרדמו על ספסלי האבן בתחנת ההמתנה והיינו על סף ייאוש ותסכול. לקראת חצות הלילה קיבלנו דיווח והפקח הוביל אותנו לנקודה שבה נצפו שתי צבות העולות לחוף. הוא נתן תדריך מפורט לגבי איסור פנסים, איסור צילום, איסור רעש, ואיסור כניסה לשדה הראיה של הצבות. התקרבנו לצבה אחת שהתחילה לחפור בור הטלה, אך היא ברחה חזרה לים. לראות צבה ענקית השוקלת 300 ק”ג הזוחלת על חוף מואר בירח מלא הוא מחזה שלא שוכחים. המדריך האיר בפנס אדום והוביל אותנו לצבה שסיימה לחפור בור. הוא לחש לנו להיות בדממה מכיוון שהיא כבר נכנסה לטראנס והתחילה את תהליך ההטלה של כמאה ביצים. כרענו ברך בחצי גורן במרחק 50 סנטימטר בלבד מהזנב של הצבה והסתכלנו פעורי פה תוך כדי שהביצים בגודל פינג פונג נפלו אחת אחרי השניה לתוך בור קטן באדמה. מרגש מאד לראות תופעה מדהימה כזאת מקרוב. במיוחד כי הצבה הזאת היא מיחידי הסגולה (רק 3%) ששורדים את תהליך ההבקעה ובריחה לים כבייבי צבה, והצליחה לחזור שנים לאחר מכן מהקצה השני של העולם כדי להטיל בדיוק באותו חוף שבו היא נולדה. שטנו בקאנו חזרה לבקתה שלנו ונרדמנו לקולות של התוכים, חולמים על פלאי הטבע והבריאה.
גן עדן לנופשים ורצים
אחרי התרוצצות וקילומטראז’ משמעותי, הגענו למנוחה והנחלה בפנינה שבכתר של החוף הקריבי, פוארטו ויאחו (Peurto Vicho). בילינו שבוע במלון מקסים ( Perla Negra Hotel ), 50 מטר מקו המים. התלונה היחידה שהיתה לנו היתה שקשה לישון בגלל רעש הגלים המכים בחוף בעוצמה. אני ואורית יצאנו לריצות בוקר לאורך החוף והתלוו אלינו ציפורים אקזוטיות ופעם אחת נעמדתי דום למראה של חתול ים שדילג בין הגלים למול עיני. דבר כזה לא ניתן לתפוס במצלמה אך יישאר חרוט בעיני רוחי. בריצה לכיוון שמורת הטבע קהואיטה ((Coheita נאלצנו לחצות בשחייה את הנהר באמצע הריצה. מזל שהיינו יחפים לכן הנעליים לא נרטבו! בבוקר האחרון רצתי לאורך החוף ומרחוק ראיתי התקהלות גדולה על קו המים. כשהתקרבתי הבנתי שאני רואה את הזינוק של 300 ספורטאים לטריאתלון הכי גדול בקוסטה ריקה! לו ידעתי מראש, הייתי דוחה את הטיסה כדי להשתתף.
צפו בוידאו: בריצת בוקר נאלצים לצלוח נהר
נגן וידאו00:0001:24
קשה להתעלם מהקונטרסט הצורם בין המציאות שחווינו בקוסטה ריקה לבין המצב בארץ באותו זמן בדיוק. שיחקנו בין הגלים בגן עדן בזמן שגל טרור שטף את הארץ. באופן אירוני, בחוברת קריאה של כיתה ב’ של נגה, הגענו בדיוק לסיפור בשם “פצצה בתחנה”, בזמן שאני מדמיין שבנות גילה בשכונה קוראות סיפורים בסגנון “קוקוס על העץ”. אנו מתפללים מרחוק שהגל יחלוף בקרוב ושנוכל גם בארץ לטעום , ולו מעט מן השלווה והרוגע שמצאנו כאן. Pura Vida!
