המפתח למסע משפחתי מוצלח הוא איזון בין ריצה ומנוחה, אקשן ורגיעה. מסתבר שמקסיקו היא מדינה ענקית ומגוונת מאד, המכילה בתוכה הרבה יופי טבעי, ביחד עם הקירבה הגיאוגרפית לארה”ב שהשפעתה מורגשת בתרבות ובנוחיות הטיול. עברנו למקסיקו במעבר יבשתי מגואטמלה בנסיעת אוטובוס ארוכה ומתישה. בשש בבוקר יצאנו מפאנחצ’אל באגם אטיטלאן בגואטמלה, ובשבע בערב זכינו לקבלת פנים חמה בהוסטל הישראלי של יגיל בסאן קריסטובל מקסיקו. סאן קריסטובל היא עיר קולוניאלית יפיפיה בסגנון של קוסקו בפרו ואנטיגייה בגואטמלה, אך ניתן להבחין ברמת פיתוח יותר גבוהה ככל שמצפינים ומתקרבים לארה”ב.
השתמשנו בסאן קריסטובל כבסיס לשבוע של חוויות הרפתקניות בחבל ארץ הצ’יאפאס שיש לה הרבה טבע פראי להציע.
יש התלבטות בקרב מטיילים איך לחבר בין מקסיקו לגואטמלה- מעבר דרך החוף הקריבי ובליז, או פנים יבשתי דרך הצ’יאפס. ההמלצה שלנו היא שאם אתה מחפש אקשן, סע מערבה דרך הצ’יאפס, אך אם מתאים לך בעיקר חופים, תעבור דרך בליז.
צ’יאפאס מבורכת בקניונים מרהיבים, יערות, מפלים, אגמים ונהרות. תוך כדי שייט של 40 ק”מ לאורך קניון סומידרו המרהיב, הסתכלנו למעלה למצוק בגובה קילומטר (כן, אלף מטר גובה!), הבנו שאם כמה שאנו אוהבים את נופי מדינת ישראל, זה לא יאומן כמה יופי ושפע יש בעולם. למרות שאנו בוגרי תניני הג’ונגל של האמזונס וקוסטה ריקה, עדיין החסרנו פעימה במראה של תנינים סביבנו במים. במקסיקו בכלל ובקניון סומידרו בפרט, נתקלנו באיגוואנות הכי גדולות ביבשת. זכר באורך של מטר וחצי עם רעמת קוצים צבעונית הינו מגעיל ויפה בו זמנית.
יגיל הוא בחור ישראלי ססגוני שעבר לגור במקסיקו לפני שנים והקים הוסטל שמכוון למטיילים ישראלים, והוא בעצמו מוציא טיול קמפינג ייחודי בן יומיים לשמורת “לאס נובס”. שקלנו לשכור רכב ולטייל באופן עצמאי אך בסוף היינו מרוצים מהחלטתנו להצטרף לטיול שלו מכיוון שהוא מביא אותך למקומות וחוויות שלא ניתן להגיע אליהם באופן עצמאי. יצאנו במיניבוס עם עוד 7 ישראלים יוצאי צבא. בדרך לאתר קמפינג של יגיל עצרנו בגשר הנמצא שמונה מטר מעל לנהר טורקייז עם זרם די חזק. יגיל הסביר שמי שמחפש אקשן מוזמן לקפוץ. מתוך 12 הנוסעים היחידים שהתלהבו היו הילדים שלנו. אחרי שאורית ראתה שיש מישהו במים שיכול למנוע את היסחפותם במורד הנהר, היא היתה מוכנה לשקול את האפשרות שיקפצו. יהלי ומיה התחילו לטפס על מעקה הבטיחות תוך כדי ששלפתי את המצלמה. הקטנים האילו לא היססו לרגע ולפני שהספקתי לאחל להם בהצלחה הם כבר קפצו. הילדים יזכרו את זה כאחד ההיילייטים של המסע.
בילינו יומיים במתחם קמפינג שיגיל בנה על גדת הנהר ומשם יצאנו לסיורים רגליים לאורך נהר ואשדים גועשים עד שהגענו למפל אימתני שעוצמתו יצרה קצף שנראה במרחק של קילומטר במורד הנהר. יגיל הרכיב מסלול ייחודי שכולל קנו בנהר, הליכה בשמורה משולבת בחצייה אתגרית בזרם חזק בעזרת חבל שהוביל למפל מים. למי שרוצה להציץ “מאחורי הקלעים” של המפל, הוא הציע לקפוץ דרך המפל, אבל להיזהר מכיוון שיש סלעים. כמובן שיהלי ומיה ואני קפצנו פנימה, וכמובן שחטפנו מכות מהסלעים. עמדנו מאחורי המפל עם הגב לקיר מוקף בבועה של מים גועשים והופתענו שאנו עדיין מסוגלים לנשום. לא מומלץ לקלוסטרופוביים. חזרנו למתחם, הקמנו את האוהלים והצוות הכין לנו ארוחת ערב מדהימה הכוללת פויקה צמחונית ומטעמים רבים. פתאום החל לרדת מבול, וכינסנו את 12 כסאות הים במעגל צפוף מתחת לגגון, והמשכנו את הארוחה בחברותה נעימה עם הישראלים האחרים. למרות הימצאות כמויות מסחריות של אלכוהול וחומרים נוספים, הערכנו את המאמצים של הצעירים להוות דוגמא אישית חיובית לילדים שלנו. כל מפגש שלנו עם ישראלים בחו”ל, הן בבתי חב”ד והן בטיולים מאורגנים, מהווה הזדמנות אדירה עבורנו ללמוד. באופן פרדוקסלי, החיבור לזהות הישראלית ו/או היהודית הינה יותר עוצמתית כאשר אתה נמצא רחוק מהבית. המרחב מאפשר התבוננות, ההתרחקות מאפשרת התקרבו סיימנו את החלק ההרפתקני של מקסיקו ועברנו לשלב של החופים. טסנו לקנקון והרגשנו שחצינו לעולם אחר. צ’יאפאס היא מדינה ענייה, שאין בה דין או דיין. נתקלנו בתופעה השכיחה של מקומיים “מורדים” שמשתלטים על הכביש וגובים דמי מעבר, כל זה בקשר עין עם המשטרה שמפחדת להתערב. קנקון היא בירת מדינת קינטנרו העשירה אשר מתאפיינת באתרי נופש היוקרתיים לאורך חופיה המדהימים. ברחנו מההמולה בקנקון לאי קטן ומדהים הנמצא ממול- איסלה מוחרס. חיפשנו להגשים את החלום של הבילוי בחופים לבנים עם מי טורקייז. מסתבר שמאד קשה למצוא חוף יפה סביב העונה הגשומה מכיוון שיש הרבה אצות. אחרי חקירת הנושא, הבנו שבעונה הזו החוף הכי יפה במקסיקו הינו החוף הצפוני של איסלה מוחרס. בעונה היבשה כנראה שרצועת החוף של איזור טולום היא גם מדהימה. בילינו את השבוע בבית עם בריכה (בעלות סבירה של 50 דולר ללילה) במרחק של כמה מאות מטרים מהים, וגילינו את האי וחופיה בעזרת golf cart, סוג של קלנועית לחמישה נוסעים. זה זכה לכלי התחבורה האהוב על הילדים במסע עד כה. מאיסלה מוחרס אף יצאנו לשיט של יום לשמורת הטבע המדהימה- איסלה קונטוי.
סיימנו את החלק ההרפתקני של מקסיקו ועברנו לשלב של החופים. טסנו לקנקון והרגשנו שחצינו לעולם אחר. צ’יאפאס היא מדינה ענייה, שאין בה דין או דיין. נתקלנו בתופעה השכיחה של מקומיים “מורדים” שמשתלטים על הכביש וגובים דמי מעבר, כל זה בקשר עין עם המשטרה שמפחדת להתערב. קנקון היא בירת מדינת קינטנרו העשירה אשר מתאפיינת באתרי נופש היוקרתיים לאורך חופיה המדהימים. ברחנו מההמולה בקנקון לאי קטן ומדהים הנמצא ממול- איסלה מוחרס. חיפשנו להגשים את החלום של הבילוי בחופים לבנים עם מי טורקייז. מסתבר שמאד קשה למצוא חוף יפה סביב העונה הגשומה מכיוון שיש הרבה אצות. אחרי חקירת הנושא, הבנו שבעונה הזו החוף הכי יפה במקסיקו הינו החוף הצפוני של איסלה מוחרס. בעונה היבשה כנראה שרצועת החוף של איזור טולום היא גם מדהימה. בילינו את השבוע בבית עם בריכה (בעלות סבירה של 50 דולר ללילה) במרחק של כמה מאות מטרים מהים, וגילינו את האי וחופיה בעזרת golf cart, סוג של קלנועית לחמישה נוסעים. זה זכה לכלי התחבורה האהוב על הילדים במסע עד כה.
אי אפשר בלי קצת תרבות, אז הלכנו לחקור את תרבות המאיה המפוארת. טיול יום מאורגן באוטובוס עם מדריך הו א לא הסגנון שלנו, אבל שמחנו שעשינו את זה. התברכנו במדריך מנוסה, מיומן ומלומד שהסביר לנו על רזי התרבות. פסגת היום היה ביקור באחד משבעת פלאי העולם המודרני, מתחם המקדשים בשם “צ’יצאן איצ’ה” Chichen Itza)) .
בחלק מפלאי העולם מספיק מבט אחד ונשימתך נעתקת וברור לך שאתה עומד דום מול פלא עולם. פלאי עולם האחרים עושים רושם ראשוני אך נדרש קצת העמקה כדי להבין את גדולת המקום, ולכך נדרש מדריך. הצ’יצאן איצ’ה נמנה עם הקבוצה השנייה. אחרי ההסברים שלו הבנו עד כמה אנשי המאיה היו מתקדמים ומתוחכמים בתכנון, הנדסה, פיזיקה ואסטרונומיה. עמידה בצל מקדשים אילו מעוררת השראה וענווה וכל מיני מחשבות על טבע האדם והאנושות בכלל. תרבות המאיה עבורנו הינה עוד יותר מיוחדת מכיוון שהבת הגדולה שלנו נושאת שם דומה. ניצלנו את ההזדמנות ללמידה לא רק על היסטוריה, גיאוגרפיה, אנתרופולוגיה וסוציולוגיה, אך גם חשבון. מסתבר שאנשי המאיה פיתחו שיטת מספור עתיקה עם סמלים שמזכיר את שיטת הספרות הרומיות.
סיימנו את הביקור במקסיקו בריגוש שיא של שחייה עם צבי ים. בחוף אקומל יש קטע טבעי שמשום מה הצבים באים לשם באופן קבוע וכל מה שצריך לעשות זה לשים שנורקל ומסכה ולשחות כ-200 מטר מהחוף ודי מהר נתקלים בצבים ענקיים. עקבנו אחרי כמה צבים ממרחק נגיעה. אחרי כמה דקות זכינו לראות את המחזה של נסיקתם לפני המים, לקיחת אויר וצלילתם חזרה לתחתית הים. בזה סיימנו את פרק א של המסע שלנו מסביב לעולם, ונסקנו לניו יורק, בדרך לחלק ב’- חצי שנה במזרח הרחוק.
