הבית ב Yucay- כפר קטן , כמה דקות נסיעה מאורובמבה. הכפר עצמו , אין בו כמעט כלום. רחוב אחד, שלאורכו פזורות מכולות פשוטות, אפילו בלי מקרר. אם רוצים חלב, צריך להשכים בשש בבוקר, לפינת רחוב מסויימת, שם יושבת הסניורה ומוכרת חלב בדלי, שהעניקה הפרה שעה קודם .
אין אינטרנט. אין wiifi. אולי ככה נראה כפר באיטליה לפני מאה שנה.
אז מה כן היה לנו שם? בית. ממש תחושה של בית. לראשונה מאז שיצאנו למסע.
קשה לתאר איך הלב גאה והתרונן כשהגענו לשם. מליסה, בעלת הבית, היא אדריכלית מקסימה מלימה, שעשתה טרק באזור בעבר ( עם אריק המדריך, אשר נעזרנו בשירותיו בעקבות המלצתה), התאהבה במקום, והחליטה לבנות בית נופש כפרי לה ולמשפחתה הקטנה. וכמה אהבה היא הכניסה בכל דבר.. חדר השינה של ההורים: שמיכת פוך אמיתית, מפיצה ריח נעים של כביסה, מזרן נוח, שידות לקריאה. מטבח מאובזר בכל מה שצריך. חדר ילדים עם מיטת קומותיים ומיטת יחיד, לשלושת הבנדיטים.
Skylights בסלון ובכל חדר, שאפשרו לאור השמש לפרוץ פנימה ולהאיר כל פינה אפלה בבית ובלב.
חלונות רחבים מהם ניבט הנוף המדהים של העמק הקדוש והפסגות המושלגות המקיפות אותו.
אפילו שמיכות טלויזיה קטיפתיות מפנקות, היו מקופלות על הספה , מתעלמות מהפרט השולי שלא היתה כלל טלויזיה..
וגולת הכותרת , מקלחת ענקית, בעיצוב טבעי ובחיפוי של חלוקי נחל מהאזור, עם ראש מלבני עצום, שהרעיף מים חמים עד לוהטים על ראשי המשתוקק. צריך לטייל בפרו, ובמיוחד בעמק הקדוש, בשביל באמת להעריך את זה. עד לנקודה זו , מקלחת בעמק הקדוש פירושה זרזיף מים קרים עד חמימים.
מעניין שהתחלתי בתנאים הפיסיים. אולי מסאלו באמת צדק. אבל גם כאן, גולת הכותרת היתה שבת המלכה, שנכנסה לתוך הבית, בשמלתה הבוערת בכתום זוהר, מדליקה כמו מאליה את נרות השבת שלי, שהמתינו לה על המפה הלבנה.
גילינו ביחד את הכיף של המנוחה, של הביחד, של ה "פשוט להיות".
