הפאזל הוא מטאפורה לשלם הגדול מסכום חלקיו. הוא "אורגניזם על", המורכב מפרטים המחוברים בבסיסם ומקיימים ביניהם יחסי גומלין. לא אנחנו, בני האדם, המצאנו את כוחו של הצוות – גוף האדם עובד בהרמוניה ואפילו נחילי נמלים היו שם לפנינו. אנחנו כחברה וכצוות משפיעים ומושפעים זה מזה. חסרים ומשלימים זה את זה. כשמחברים את החלקים יחד לאותה רשת מתגלה התמונה השלמה ונחשפת תודעה הגבוהה ממרכיביה.
ליבת שיטת העבודה הסדנאית, הוא מעגל ההקשבה, אשר מבטא במהותו את רוח הפאזל. על פי גישה נרטיבית זו, כשאנשים חולקים את סיפוריהם, נוצרת קרבה ותחושת שייכות וחכמה גדולה מתגלה.
יישום תפיסת הפאזל במעגלי הקשבה, מסייע בגישור פערים, בטיפול בקונפליקטים ומאפשר סינרגיה, שתוביל לצמיחה ושגשוג של היחיד ושל הארגון.
יישומים אפשריים בארגון:
- כחלק מסדנאות שירות
- כחלק מפיתוחי צוותים ומנהלים
- כסדנה או מספר סדנאות העומדת בפני עצמה
- כתהליך ארגוני מעמיק לשינוי התרבות הארגונית מ"אני לאנחנו"
תפיסת העולם של השיטה ומקורות הידע עליהם היא נשענת:
מטאפורת הפאזל שואבת השראתה ממקורות שונים:
התבוננות בגוף האדם:
גוף אדם בריא פועל ברוח ה"פאזל". כל חלק ייחודי בתרומתו לאורגניזם השלם.
רק "עבודת צוות" משותפת והרמונית, תוך ראיית השלם, מהווה ערובה לבריאות ושגשוג.
ומהו סרטן? תא שרוצה לקבל לעצמו. והמחיר ההרסני ידוע.
התבוננות בעולם החי והטבע:
נחילי נמלים וכוורות דבורים, פועלים כאורגניזם על , ביעילות מעוררת השראה. "הן דוגמה אולטימטיבית לאופן שבו המוני יחידים פועלים יחד כקולקטיב אינטליגנטי למדי, בסנכרון מלא. הקסם הזה זכה בספרות המדעית לשם Emergence - מושג המבטא חיבור בין חלקים היוצר שלם העולה על סך חלקיו, לפי חוקיות שכל פרט נשמע לה, ללא תכנון מקדים."
(וינרב,2013)
החוקר והיערן פיטר וולבן ( 2016) , מתאר ברב המכר שלו מחקרים המצביעים על קיומה של מעין "אינטליגנצית רשת" המאפשרת לעצים ל"תקשר" ביניהם : להעביר משאבים לעץ חולה או להתריע מפני סכנות.
אז מה קורה אצלנו , בני האדם? האם אנחנו פועלים כפרטים נפרדים או מחוברים?
על פי תורת הסוד היהודית,[1] כל נשמות בני האדם מקורן בנשמת אדם הראשון. לאחר שחטא, נוצר פירוד ונשמתו התנפצה לרסיסים, אשר ניצוצות מהם נמצאים בכולנו.
מאז אנחנו מתבקשים אך מתקשים להתחבר ולהרכיב את הפאזל מחדש.
בהיבט של עבודת צוות, אותה תחושת פירוד ( אשליית הנפרדות) מביאה לאגואיזם, מאבקי שליטה, קינאה ותחרות, המערערים את יסודות הארגון.
מיטיב לתאר זאת המדרש על אנשים שהיו בספינה. נטל אחד מהם מקדח והחל קודח תחתיו. מנשאל לפשר מעשיו, ענה להם : "מה אכפת לכם, הן תחתי אני קודח". ענו לו: "מפני שאתה מציף עלינו את הספינה". ( מדרש ויקרא רבה)
לסיכום דברי אטען ,כי אם ברצוננו לשפר לא רק את עבודת הצוות, אלא גם לתרום , ולו
מעט, לעולם טוב יותר, מוטב לנו לפעול ברוח הפאזל- להעצים את הייחודיות של הפרט,
לטפח שיתופי פעולה ולאפשר לחכמת ההמונים לעשות את שלה. כפי שתיאר זאת פרופ
תומס מלון, מיייסד המרכז לאינטיליגנציה רגשית, אוניברסיטת MIT:
" האייקיו של קבוצה, התבונה הקולקטיבית, נקבע לפי חוקים אחרים. מי שמכיר את
החוקים הללו יוכל לנצלם כדי לשפר את התפקוד של קבוצות בדיוק כפי ששיטות חינוך
וניהול יכולות לשפר את התוצאות של אדם יחיד. אפשר לעשות את זה לצוות עובדים
ואפשר לעשות את זה לאנושות. וזו אחת המטרות שלנו"." ( להט, 2011)
הנחות העבודה של השיטה:
- כל אדם הוא חתיכה ייחודית בפאזל . לכל אחד כישורים, יכולות ותכונות שאין לאף אחד אחר. כשמחברים החתיכות לשלם אחד, מתגלה תמונה שקודם לא נראתה.
- כולנו- משפיעים ומושפעים זה מזה. חסרים ומשלימים זה את זה.
- כשחתיכה זו אינה במיטבה, הדבר פוגם בפאזל כולו.
- הפאזל אינו שלם בלי כל חלקיו ואף חלק אינו עומד בפני עצמו.
- עבודה הרמונית וסינרגטית, בה כל חלק תורם את חלקו, לא מקטין מקומו ולא מגדיל עצמו ( על חשבון האחר) – היא חיונית להצלחת הצוות והארגון.
- תחושת ההשתייכות שלנו לאיזשהו "שלם". ( צוות, ארגון וכו) מעצימה את עבודת הצוות ושופכת אור חיובי על השונות .
מבנה הסדנה:
חלק ראשון- החלק התיאורטי: באמצעות כלים יצירתיים - סרטונים, תרגילים והדגמות - תוצג התפיסה של הפאזל.
חלק שני – החלק החוויתי:
מעגל הקשבה , מניסיון עבודתי, וכפי שמתאר צימרמן בספרו ( 2005) , פותח בהקשר של שונות תרבותית והינו אפקטיבי מאוד בקירוב לבבות. בסדנה נתנסה בכלי זה ונחוש את עוצמתו. יעשה שימוש באמצעי המחשה ייחודי- פאזל עץ ענק ומרהיב, אשר ישמש אותנו ביצירת השיח המקרב וידגים את היותנו חלק מהפאזל האנושי.
חלק שלישי- הלכה למעשה: דיון יישומי:
-כיצד הארגונים שלנו מתנהלים?
- האם ניתן להנחיל את "חכמת הנחיל"
- האם וכיצד ניתן ליישם שיטה זו בארגון.
[1] הרב יהודה לייב אשלג, מאמר שישים ריבוא, פרי חכם